איך תדע אם אתה מתמקד

אן וייזר קורנל/ תרגמה וסיכמה – אסתר מיכאל

אם התמקדות עובדת בשבילך – אזי אין לך מה לדאוג. המאמר הזה מיועד למי שתוהה: האם זו התמקדות, מה שאני עושה, והאם היא הכי אפקטיבית שאפשר?

      לחוש Felt Sense:

   גנדלין כתב במאמר מ-1990 "התמקדות היא כאשר האני מתייחס לאיזשהו זה, והלקוח ואני מתכוונים לארח לו לחברה, שם בפנים. מה שה"זה" צריך הוא רק איזה מגע בלתי פולשני, רק לארח לו לחברה. אם תהיה שם עם המודעות שלך- זה כל מה שהוא צריך. הוא יעשה את כל השאר בשבילך".

התמקדות היא סוג של מגע פנימי. סוג של יחסים. להיות עם ה- felt sense במקום לקפוץ לתוך הרגשות שלנו.

מהי בעצם ה- Felt Sense?

היא משהו חדש שנוצר, תחושה ישירה של "כל זה". היא יכולה להכיל רגשות, אך אינה זהה לרגש.

גנדלין כותב: " Felt Sense היא תחושת גוף כוללת, מובלעת, של מצב מורכב. היא מבוך של משמעויות, כמו שטיח פרסי של דפוסים, יותר ממה שאפשר לומר או לחשוב. למרות זאת, יש לה מוקד וכוון ספציפי, שממנו יכול לעלות משהו אחד, הצהרה אחת, הצעד הבא."

הלב של ההתמקדות עבורי הוא מגע מגלה, מתעניין ב- Felt Sense, מגע שמאפשר לסמלים לעלות, ולבדוק חזרה את הסמלים האלה עם ה- Felt Sense.

שלושה תהליכים שאני בספק אם הם התמקדות:

1. "הוצאתי את הרגשות, ועכשיו אני מרגיש יותר טוב"

אורה חשה כיווץ בגרון ,שמתפתח ל"אני פוחדת" (היא צריכה להופיע לפני קבוצת אנשים). היא צריכה מרחק מהפחד. בעזרת המלווה, היא מוצאת מדף פנימי להניח עליו את הפחד – ומיד חשה יותר טוב. עכשיו היא חשה בטחון, ויודעת שהיא תצליח בהופעה שלה לפני אנשים.

התחושה "אני מפחדת" שמוגדרת מחדש כ-"הפחד" – לא מקבלת התייחסות בטיפול הזה. לא מקבלת הזדמנות שיחושו אותה עד הסוף, כאילו מסירים חלק של האישיות ואז מתעלמים ממנו. הבעיה היא בשימוש בשם התואר "פחד" במקום להיות עם התחושה" אני פוחדת".

אם רק משתמשים בהתמקדות כדי לבטא משהו, ואז לא יוצרים יותר קשר איתו – זו לא התמקדות. כך מדלגים על תהליכים. עצוב לי עבור המקומות שמדלגים מעליהם ומתעלמים מהם, וצר לי בעבור ההזדמנויות המוחמצות להוביל קדימה את האדם כולו.

 לפני מספר שנים פנה אדם למכון להתמקדות כדי להיכנס לרשימת המכותבים. הוא היה גאה לספר כי הוא מלמד התמקדות לגברים צעירים בכיתת כישורי נישואין שהוא מדריך. הוא הביא אותם לבטא את הרגשות שלהם לפני שידוך. הוא הרשה להם להניח את הרגשות בכל מקום שהוא "אפילו על הירח". זה כל מה שהוא עשה איתם, והוא קרא לזה "לימודי התמקדות". יכול להיות שזה עזר לבחורים, אך כאן אנו מנסים להיות ספציפיים לגבי מהי כן התמקדות.

2 ."אולי אני רוצה להפוך את זה ליותר בהיר":

בהתמקדות יש יצירת מגע עם מה שנמצא. לחוש אותו לעומק, כפי שהוא, כשלם. אם אשנה אותו, איך אוכל לחוש אותו כפי שהוא?

אם כך- תארו לכם את הפתעתי כאשר שמעתי לאחרונה מורה מכובד מאד להתמקדות שאמר: "ה- Felt Sense שלי עכשיו היא בעלת צבע כהה. אני חושב שאני רוצה להפוך אותה ליותר בהירה."

הלסת שלי נשמטה מרוב הפתעה ותהיתי אם שמעתי נכון. כן. שמעתי נכון: "אולי אני רוצה להפוך אותה ליותר בהירה".

התמקדות? איך זה יכול להיות? לעשות שינוי במה שאנו חשים – אינה התמקדות. לעשות שינוי במה שאנו חשים זה לא לחוש את מה שנמצא, לעומק. זה בוודאי לא לתת אמון שיש למה שבפנים את הדרך שלו להובלה קדימה.

להעריך ולשנות את מה שאנו מוצאים בתוך עצמנו- הפוך במאה ושמונים מעלות למצב של להיות איתו, שזה עיקר ההתמקדות. להפוך משהו ליותר בהיר או יותר קל, זה מאותו סוג של: "אני לא אוהב אותו, אז אני נפטר ממנו." או "אני לא צריך להרגיש כל כך עצוב, אז אני הולך לשים שם הרגשה שמחה במקום העצב." ההבדל הוא רק בדרגה.

יצירת מגע בהתמקדות- לא מנסה לשנות מאומה. זכרו מה ג'נדלין אמר: "אם תלך לשם עם המודעות שלך ותישאר שם, או תחזור לשם – זה כל מה שהוא צריך. הוא יעשה את כל השאר בשבילך."

ומיהו אותו "אני" שרוצה להפוך את ה - Felt Sense ליותר בהירה? ברור שלא אותו "אני" שיכול "לארח לחברה בצורה בלתי פולשנית". אילו זו הייתה התנסות שלי – הייתי מתעניינת באותו חלק בי שרוצה להפוך את התחושה ליותר בהירה, במקום לפעול לפי הדחף שלו.

3. "זה צריך להיות שונה"

עוד סיפור: לינדה מתמקדת. היא חשה משהו בה שמרגיש כמו בית חשוך. היא שואלת אותו מה הוא צריך, והוא אומר:"להיות מואר ומלא אנשים". היא מקבלת זאת, זה מרגיש טוב, וההתמקדות שלה הסתיימה.

מה קרה לבית החשוך? הרי הוא הגיע מסיבה מספיק טובה. האם הייתה לו הזדמנות שיחושו אותו ושישמעו אותו?

לינדה עצמה אמרה לי יותר מאוחר שהיא שמה לב לחלק חסר סבלנות בה שהשתמש בשאלה "מה הוא צריך" כדי לזרז תהליכים.

זמן רב תהיתי על השאלה "מה הוא צריך" . שאלות בכלל יכולות להיות בעייתיות משום שהן אינן תהליך מזמין ואפקטיבי. אנו נוטים לענות עליהן מתוך מה שכבר קיים (הראש). (ראו את המאמר שפרסמתי: "לתשאל את השאלות" ).

בנוסף, יש אי בהירות בעניין מיהו זה שנשאל, ומי בעצם עונה. האם זהו חלק שמגיב עם מה שהוא עצמו צריך? או שמא חלק אחר במתמקד קופץ ועונה על השאלה?

דמיינו אמא דומיננטית ובת ביישנית . הסבתא מגיעה ושואלת את הנכדה: "מתוקה, מה את צריכה?" לפני שהבת מספיקה לענות, יש לאמא תשובה מוכנה: "היא צריכה להתרכז יותר בשעורי בית ולהשיג ציונים יותר טובים". אם היו לבת זמן ומרחב בטוח,נוכל לומר די בביטחון שתשובתה הייתה שונה! כך שזה מאד משנה מי עונה.

כאשר המלווה שואלת "מה הוא צריך", האם המתמקדת יודעת שפירוש הדבר להיכנס פנימה ולשאול את הדבר מה הוא צריך? סביר שלא. ברור שהפורמט של שאלה- לא עוזר להבין זאת.

לכן חשוב לומר: "האם תוכלי לשאול אותו מה הוא צריך?". כי אם לא הדבר עצמו הוא שעונה על השאלה – אין לנו בכלל תהליך התמקדות.

יצירת מגע ולארח לחברה

מהי כן התמקדות? – שני שלבים:

1. לקבל Felt Sense. להמתין ולהזמין תחושה רעננה של כל הסיטואציה. זה לא דומה לרגשות שהיו לך כל השבוע. זה יורגש בעיקר כתחושה בגוף. תחושה מורגשת חדשה שעלתה, יכולה להיות מוכרת, אך לא בדיוק כמו שחשת בעבר.

2. לשים לב ולחוש את זה כפי שזה- מעבר למילים שבאות בהתחלה:

ג'נדלין אמר: "מה שאני קורא התמקדות הוא הפניית תשומת לב פנימה לתחושה לא ברורה של משהו שנמצא שם." וכמובן שתשומת הלב הזו היא מכבדת ולא שיפוטית. לא מנסה לשנות, רק לחוש את זה כפי שזה.

כשאנו שמים לב ל- Felt Sense, מארחים לה לחברה מבלי לנסות לשנות אותה, חשים אותה כפי שהיא – עולים סמלים. הם יכולים להיות מילים, דימויים, מראות , קולות, הבעות...ואז אנו חשים איך ה- Felt Sense מגיבה לסמלים אלה, ושמים לב אם הם מביאים לה איזשהו סוג של שינוי או מפנה. בודקים אם זה מרגיש נכון מספיק, אם יש תחושה של "אהה". ואם לא – ממשיכים לחוש. אולי הסמלים נכונים בחלקם, אך יש עוד.

 זו התמקדות. יש הרבה דרכים ללמד התמקדות, אך לכולן יש את שתי התנועות האלה במרכזן.

 "ה'אני' ללא תוכן"

ג'נדלין מדבר על ה'אני' ללא תוכן, זה שמארח לחברה ל- Felt Sense. כאשר איננו מזדהים עם ה'אני' ללא תוכן, אלא עם חלקים אחרים שלנו, ההתמקדות יכולה להיתקע. אנו מוצאים את עצמנו אומרים: "אני צריך שזה ישתנה" או: "אני לא אוהב את זה" או: "מפחיד אותי כמה זה גדול". ממקום כזה קשה להתמקד כי אין "יצירת מגע בלתי פולשנית". בלי מרחב כזה- קשה אפילו לתחושה מורגשת להיווצר.

ב"התמקדות" אומר ג'נדלין: על כל מה שמפריע בדרך להתיידד - אפשר להתמקד עליו. זה מה שאנו עושים כשאנו אומרים: "משהו בי רוצה שזה ישתנה" או "משהו בי לא אוהב את זה" או: "משהו בי מפוחד מכמה שזה גדול". זו דרך לפנות אל אותו חלק באישיות שהזדהינו איתו, ולא לדחוף אותו הצידה, לא לנסות לא להרגיש את זה, אלא לתת לו להיות עוד דבר שמארחים לו לחברה. עכשיו ההתמקדות יכולה לזרום שוב.

בכל מקום שאתה מרגיש תקוע, שאל את עצמך: האם אני יכול כאן ועכשיו לתת לו תשומת לב מבלי לרצות שהוא ישתנה, או שמא אני מזדהה עם משהו בי שרוצה את זה אחרת באיזה שהוא אופן? ואם אתה מזדהה עם משהו, נסה להגיד "שלום" לזה. להכיר בו.

זה הכי חשוב.

"כן, זה שוווה את זה"

תהליך ההתמקדות הוא ספציפי. זה יכול לקחת זמן ואכפתיות ממורה או ממקד מנוסה, למצוא את המקום הספציפי הזה, המשמעות המורגשת שהתחבר אליה ה'אני' ללא תוכן.

לרובנו ההתמקדות היא שיטה חדשה. לא משהו שנהגנו לעשות. יש לנו את ההרגלים המוכרים שלנו להתייחס למשהו שמרגיש מעורפל, מופנם, מהסס, ולא נתמך על ידי התרבות שמסביבנו. האם זה שווה את זה? בהחלט. התמקדות מביאה לשינוי עמוק, כזה שג'נדלין קורא לו "הובלה קדימה". וזה יותר מאשר שווה את האכפתיות לעצור ולעשות זאת נכון.