מהי "ידיעה גופנית" ואיך היא יכולהלסייע למאמנים לקדם תהליך אימון "תקוע"

כתבה: דנה גניהר רז

המאמן מוגדר לעיתים כסוכן שינוי, אבל מה קורה כשהשינוי המקווה לא מתרחש? כשהמתאמן לא מצליח לנוע קדימה? כשלמרות המאמץ שלשני הצדדים התהליך נדמה כ"תקוע"?                                                                                   

סיפורהשל רויטל:

זכורה לי מתאמנת, רויטל, שהגיעה אלי עם מטרה יחידה והיא לכתוב ספר. היא ידעה מה היא רוצה לכתוב, והיו לה אוסף של קטעי טיוטה שחיברה במהלך השנים. היא אהבה לכתוב, הנושא של הספר בער בה, וכתיבתו התחברה לחזון האישי שלה. אם לא תכתוב את הספר, אמרה, תרגיש שחייה היו החמצה. מעט אנשיםמגיעים אלי עם כזו תשוקה בהירה.

התחלתי לעבוד אתה, עם המון התלהבות ואופטימיות, שהלכו והצטננו לאט לאט. לא משנה מה ניסיתי (כולל עבודה על המקרה הזהעם המאמנת שלי) – היא לא הצליחה לכתוב. נדמה היה לי שאני מנסה למשוך עגלה שנתקעה בבוץ, עם התנגדות הולכת וגוברת. וויתרנו. הרגשתי שאני מבזבזת את כספה וזמנה,וסיימנו את האימון.

אני בטוחה שלכל אחד מכם יש מקרה כזה. מתאמן שמשאיר טעם לא טוב בפה; אפשר לדחוק זאת הצידה ואפשר ללמוד מכך, לנסות להבין את הדינמיקה הפנימית הקיימת במקרים אלו, ולחפש גישות תומכות. אני מצאתי אתההתמקדות, ואני רוצה להציע אותה לכם כגישה משלימה לאימון. לאור ניסיוני, ההתמקדות והאימון הם שילוב רב-עוצמה ואפשר לשלב את ההתמקדות בקלות בצמתים חשובים של תהליךהאימון.

מהי התמקדות(Focusing)?

גישת ההתמקדות, מלמדת הקשבה פנימית מסוג מיוחד - הקשבה ל"תחושה הגופנית" של הבעיה ולמשמעות הגלומה בה.

הגישה פותחה ע"י הפילוסוף-פסיכולוג האמריקאי, פרופ' יוגי'ן ג'נדלין שגילה שהיכולת של חלק מהמטופלים, לעצור את שטף דיבורם, להפנות תשומת לב פנימה ולתאר מה מתחולל בגופם, מהווה גורם קריטי להצלחת הטיפול (למשל "כשאני מדבר איתך על הקשר שלי עם אשתי אני מרגיש לחץ בבטן, כמו פקעת צפופה..).

בהתחלה תחושה זו מעורפלת ואינה ברורה,אך אם אנו ממשיכים להפנות אליה תשומת לב, היא נפתחת, מגלה את העומק שבה ויוצרת פרספקטיבה רעננה לגבי המצב/בעיה. בעזרת תהליך זה מתחולל השינוי המקווה, מתגבשות תובנות ונעשים צעדי פעולה.

ג'נדלין ניתק טכניקה זו מההקשר הטיפולי וניסח אותה באופן שניתן ללימוד בהצלחה רבה.

כיום משלבים התמקדות בתחומים מגווניםכמו כתיבה יצירתית, הוראה, רוחניות, גישור, ניהול ועוד, הגיע הזמן שגם באימון!.

רובנו חווינו תחושות מסוג זה במהלך חיינו, למשל תחושת הכבדות בחזה לאחר שיחת טלפון לא פשוטה, או התחושה העמומה בבטן שמשהו לא בסדר עם הצעה עסקית שקיבלנו, או הכיווץ בגרון כשאנו עומדים לפני עימות אפשרי.אך בד"כ לא התמקדנו בתחושות אלו, אולי אף רצינו להיפטר מהן, ולא ייחסנו חשיבות מספקת לערך העצום הטמון בהן עבורנו. ההתמקדות רואה בתחושות אלו את המפתח לשינוי, ליציאה ממצבים תקועים, להבנה עמוקה יותר מדוע אנו נמצאים איפה שאנו כיום.

ההתמקדות עוזרת בהרבה מקרים, אחד מהם,הוא ההתמודדות עם חסימה פנימית לקראת מטרה רצויה. הדבר חיוני במיוחד כשהמאמן השתמש כבר בכל המוכר לו ועדיין המתאמן לא חווה פריצות דרך. הייחודי בהתמקדות שהיא מפנהתשומת לב לאופן בו החסימה נחווית בגוף. עצם הקדשת תשומת הזמן להיות עם התחושה הזו ולהקשיב לה מאפשרת לחסימה להשתחרר ולתהליך לנוע קדימה.

מעניין להכיר זרם מסוים בהתמקדות (Inner Relationship Focusing) המניח שכל פעם שיש חסימה זה מעיד על מאבק פנימי.מאבק של שני "חלקים" מנוגדים בנו.

למשל במקרה של רויטל, יש בה משהו שמאדרצה לכתוב את הספר. היא מזוהה לחלוטין עם הרצון הזה, ואני, בתור המאמנת שלה, גםרוצה עבורה מטרה זו. אך זה שהמטרה אינה מושגת, למרות כל המאמצים, מלמד שיש בה גםמשהו שלא רוצה לכתוב את הספר (נשמע ברגע הראשון מוזר, אך אם חושבים על כך, אם לאהיה בה חלק שמתנגד מסיבותיו הוא לכתיבת הספר, כבר מזמן הוא היה כתוב). כך שבמובן מסוים אני אימנתי רק את "החלק" בה שרצה לכתוב את הספר, והתעלמתי מהחלק שלא רוצה בכך. מסתבר, שהחלק שלא רוצה בכך יכול לחסום את הפעולה וביכולתו גם לשחרראת הברקס ולגרום לתזוזה,  במקרה הזה לכתיבה.

אם משהו בנו לא רוצה שנרים את הטלפון,שנכתוב את הספר, שנזמין מישהו/מישהי לפגישה, שנסדר את הבית או כל משימה אחרת שאנו נתקלים בקושי לבצע, הוא עושה זאת כי לדעתו ההימנעות מהעשייה עדיפה על פני מה שאולי יקרה אם כן נעשה זאת.

אחזור על כך שוב, המשהו שחוסם את הפעולהמבוהל יותר מתוצאות הפעולה מאשר ממה שיקרה אם הפעולה לא תתבצע!

כיון שכך הוא מרגיש, ובידו המפתח לפעולה, לא יעזרו כל הכעסים - הוא לא יתניע, והחסימה תישאר.

רק כשנפנה תשומת לב פנימה, עדינה וסקרנית, כשנאפשר לעצמנו להקשיב גם למה שלא רוצה לעשות, ולא רק להזדהות עם מה שדחוף לו כבר לעשות, יכולה החסימה להתפוגג בהדרגה.

סיפורהשל מיכל:

כשאני מאמנת, אני קשובה לרמזים מילוליים ולא מילוליים, המסמנים לי שכדאי להזמין את המתאמן להפנות תשומת לב פנימה ולהתמקד.

לדוגמא, ניהלתי עם מיכל שיחת אימון"רגילה" על העבודה החדשה שלה.  לאחר כ- 10 דק' היא שיתפה אותי ביוזמה שהעלתה בפני המנהל שלה וקיבלה אישור לקדם אותה. למרות שהיא מאמינה שהיוזמה יכולה לגרום לצמיחה עצומה בעסק היא לא ממש דוחפת אותה ומרגישה "אנרגיה נמוכה, כבדות כזו כל פעם שאני רוצהלהתקדם ביוזמה". זהו צומת בתהליך בו מיכל מתארת משהו בה שמתנגד לפעולה, ואף משתמשת במילים המתארות תחושה גופנית.

הזמנתי אותה לעצום עיניים ולהפנות את תשומת הלב פנימה. (מיכל התנסתה בהתמקדות כמה פעמים בעבר). היא חשה את החלק שמתנגד לפעולה כגדול ומאיים. הוא אמר לה "זה גדול עליך, את לא תצליחי, זה לאבשבילך".

היא עבדה עם החלק הזה בדרך של התמקדות וגילתה להפתעתה שהוא בעצם מנסה לגונן עליה. שהוא לא היה רוצה שתחווה כישלון שיגרוםלתחושה של חוסר ערך עצמי.

היא גילתה שהחלק המפחיד הזה בעצם רוצהבטובתה והרגישה ממנו גלים של אהבה.

בהמשך עלתה בה תחושה שבעצם הפרויקט הזההוא לא כזה "ביג דיל", היא הרגישה שהיא מסוגלת לעשותו ללא קשייםמיוחדים. הרגישה תחושה חדשה של אנרגיה ומרץ.

התהליך לקח לא יותר מ- 15 דק'.

מה שמיכל עברה אופייני להתמקדות- תחושה גופנית המתחברת למסר פנימי. במקום להלחם בתחושת הכבדות ולהרגיש רע עם עצמה על שהיאלא מקדמת את היוזמה- היא הקשיבה לתחושה. כשמקשיבים למסר הגלום בתחושה הוא משתנה,מתפתח ומגלה מה מפריע לו בדרך הפעולה שלנו, מה הוא אינו רוצה שיקרה לנו, ומה הואכן רוצה בשבילנו.

[אפשר להגיד שגם לפני ההתמקדות, מיכלהייתה יכולה לשער מראש שהיא חוששת מכישלון, אך הפילוסופיה בבסיס ההתמקדות מאמינהשרק הגילוי כאן ועכשיו, הייחודי לאדם עצמו, והמחובר לתחושה הגופנית יכול לגרום לשינוי, ולא הבנה "שכלית" של הסיבות להתנהגות].

שימושי התמקדות באימון:

בהסבר שנתתי הדגשתי בעיקר את תרומת ההתמקדות  להתמודדות עם הקושי לנוע לקראת המטרה או החזון האישי, אך ההתמקדות עוזרת במגוון נושאים אחרים. להלן 4 דוגמאות לכך:

1. בתהליך קבלת החלטות: כשהמתאמן ניצב בפני החלטות חשובות, במיוחד כשלכל אפשרות יש יתרונות וחסרונות וקשה להחליט לכאן או לכאן. במקום להיטלטל מצד לצד ההתמקדות מאפשרת להקשיב ולהרגיש מה כל"צד" רוצה עבורנו ולייצר אפשרות שמכבדת את רצון שני הצדדים.

אימון מבוסס התמקדות  מלמד את המתאמן סוג מיוחד שלמודעות גופנית המאפשרת לו לצאת מהבלבול ואי הוודאות הנובעים מכל הפרשנויות,ההסברים, הסיפורים, הסיבות, היתרונות והחסרונות שהראש שלנו מייצר.

2. במצבים בהם המתאמן מוצף רגשית:יש אנשים הנוטים להיות "מוצפים" רגשית (overwhelmed) ולשקוע שוב ושוב בכעס, או בדכדוך, או ביאוש וכו' ללא מוצא.
באמצעות הכוונה עדינה, המאמן יכול לסייע למתאמן להיות במגע עם התחושה של החוויהבגופו. בצורה זו המתאמן לא מזדהה עם הרגשות אלא מקשיב להם ומגלה את המורכבות בבסיסם.
אימון מבוסס התמקדות אינו נבהל מרגשות עמוקים, קשיים או פחדים, אינו מאיץבאדם לנוע קדימה ואינו מטפח חשיבה חיובית בכל מחיר. אימון מבוסס התמקדות מתחברלבני-אדם כפי שהם עכשיו בעולם בלי לדחוק הצידה או להתעלם מכל מה שקורה להם בתהליך.

3. כשהמתאמן מחפש שהמאמן "יגיד לומה לעשות" – כשלמתאמן יש קושי להסתמך על כוחותיו הוא והוא מחפש פתרונות חיצוניים ודמות סמכותית שתיטול מעליו את האחריות ותייעץ לו.

ההתמקדות עשויה לעזור בשני רבדים:

הפניית תשומת הלב פנימה, שזהו הצעד הראשון בכוון של השענות על כוחותיו שלו.

אפשר להתמקד על הצורך של המתאמן בפתרונות מבחוץ. כלומר לכוון את המתאמן להיות עם"החלק" שבו שמרגיש חלש ומבולבל וזקוק כל כך לדמות סמכותית מכוונת. רקההקשבה לחלק הזה, ללא שיפוטיות או ביקורת, תאפשר שינוי ומתן מקום גם לחלקים אחריםהקיימים בו, הרוצים לקחת אחריות ויוזמה.

4. הרבה מאמנים שואפים לסייע למתאמנים להתחבר לקול הפנימי, או להדרכה הפנימית ולהיות מושפעים פחות מנורמות חברתיות, ומלחציםשל הסביבה.
ההתמקדות מלמדת את המתאמן איך לעשות זאת, איך לבדוק בפנים מה מתאים לו, מה עוזרלו, מהי האמת שלו.

אימון מבוסס התמקדות לוקח ברצינות את ההכרזה שהכוחות והידיעה הם אצל המתאמן, ומלמד אותו דרךלהקשיב להדרכה הפנימית הקיימת בו.

לאחר שחוויתי התמקדות בעצמי, ובעבודתיעם לקוחות, אני מרגישה שאיני יכולה לאמן באופן מלא בלי להציע למתאמנים את המשאב החיוני הזה, ומרגישה מחויבת לחשוף מאמנים נוספים לעוצמה שבהתמקדות.