כאשר FS מדבר: מה לענות?

מאמר של אן וויזר קורנל, תרגמה אסתר מיכאל

אם יש לכם מזל ואתם מתמידים, תגיעו לנקודה בהתמקדות שמשהו יוצר אתכם קשר. תחגגו! לי זה לקח חודשים על חודשים, ויותר מכך לקח לי להאמין שאני לא ממציאה את מה שעולה. אך כשזה קורה- יש מספר דברים להזהר בהם:

עלי להזכיר לך, המתמקד, שאתה הוא המקשיב ל"משהו " הזה, משקף לו מה ששמעת על מה שהוא מרגיש ורוצה. לכל מה שהוא אומר , אתה מגיב: אני שומע אותך.

ההאזנה הפנימית הזו- היא שגורמת לשינוי, לשחרור. אם הוא אומר: "אני בכלל לא מאמין שאי פעם תרצה לחזור ולשמוע אותי שוב" – אתה מגיב:" אני שומע כמה אתה לא מאמין שאי פעם אחזור, וכמה אתה רוצה שאחזור." ולא- "זה בסדר, אתה יכול לבטוח בי".

החלק המקשיב לא יכול להיות אינפורמטיבי, או מגונן או מעודד. יתכן וצריך לתת קצת זמן רק לומר שלום או להקשיב לחלק חסר האמון או הכועס או הפוחד.הוא צריך את התור שלו להישמע. ללא ויכוח.

אחת השיטות היא לא לומר "אבל". "אני שומע שאתה רוצה לאכול כדי להתנחם, אבל..."

ברור שיש חלק הגיוני שרוצה לומר "אבל". אך החלק שרוצה לאכול חייב להישמע.הוא חייב לדעת שאתה שומע ומקבל אותו, וללא "אבל".

אנו תרבות של "עושים-מתקנים" –שחייבים לגרום לדברים להשתנות. אך כמתמקדים ראינו פעמים רבות איך רק לשבת עם משהו גורם לו להשתנות. הוא לא צריך אחד ש"עושה". אך ההרגלים שלנו חזקים. בייחוד כשמשהו בנו מרגיש שחשוב לגרום לו להשתנות.

 
עבדתי עם אישה שרצתה לשחרר חסימה בגרון. היא היתה זמרת שהיה לה מחסום בשירה. היא ידעה, עוד לפני שהתחלנו, שהחסימה העבה בגרון היתה לגבי זה שהיא לא מביעה את עצמה בחופשיות, לא מבטאת את האני האמיתי שלה. והיא כל כך רצתה שזה ישתנה!

זה היה מפגש ההתמקדות הראשון שלה, אז היא לא הכירה את האמירה "אני שומעת אותך" וזהו. ההתנסות המוקדמת שלה היתה עם גישות שוחרות-טוב, הנפוצות היום, שמזמינות אל הלקוח לערוך משא ומתן עם חלק חוסם, או להסביר שהדברים שונים עכשיו. אז כשהגרון שלה התחיל לדבר אליה, היא אמרה לו בטבעיות "אבל".

"הוא אמר לי שהוא הציל אותי כמה פעמים" היא דיווחה לי, “כשהייתי יכולה להכנס לצרות רציניות אם הייתי מדברת, והוא עצר אותי. ואני אמרתי לו" היא המשיכה, בלי שנתנה לי אפשרות להשחיל מילה "שאני מאד מעריכה את מה שהוא עשה עבורי, אבל אני רוצה לקחת את הכוח בחזרה לבחור מתי אני רוצה לבטא את עצמי ומתי לא"

נשמע הגיוני, לא? מאד מעצים, להגיד "אני רוצה לקחת בחזרה את הכוח". יש בעיה קטנה אחת- זה לא עובד.

"איך המחסום הזה בגרון שלך כרגע" שאלתי אותה

"זה עדיין שם"

"אה" אמרתי. (לא הופתעתי). “האם תהיי מוכנה לעשות ניסוי קטן?”

"וודאי" היא אמרה

תגידי לו שוב את אותו הדבר, רק הפעם הזו תוותרי על החלק האחרון, החלק עם ה'אבל'. תגידי לו שאת שומעת שהוא הציל אותך כמה פעמים, ואז תעצרי, ותקשיבי”.

“אוקי” היא אמרה, והיתה בשקט. אחרי כמה דקות היא דיווחה: “ואו, הוא אומר המון”

“יופי, אמרתי, רק תמשיכי לאפשר לו לדעת שאת שומעת אותו”.

"הוא נותן לי דוגמאות של כל הפעמים בהם הוא הציל אותי. הוא מראה לי כל מקרה ומקרה שקרה"

"רק תמשיכי לומר לו שאת שומעת אותו" חזרתי

היה שקט ארוך מאד, כזה שאפשר לדעת שמתרחש בו המון. אחרי כחמש דקות היא אמרה בשקט "הוא נמס. הוא ממוסס את הצדדים של הגרון". ואנחנו רק לקחנו זמן לקבל את התחושה החדשה.

רק לתת לחלק הזה את ההרגשה שמקשיבים לו. לא להתווכח, לא לנחם, לא להסכים לעשות, רק "אני שומע אותך", ולהקשיב. וכמובן שאם יש חלק שרוצה להתווכח, לנחם או להתעמת - להגיד גם לו שלום. כשמשהו בך מרגיש שמאזינים, רק מאזינים לו – רק אז הוא יכול להרשות לעצמו להשתנות בכוון שנכון לו.