מאמר א: הדמיון והשוני בין התמקדות וקונסטלציה
 כתבה: דנה גניהר רז

בהמשך מתוארת בקצרה דוגמא של קונסטלציה (שהנחה ישי גסטר). בעזרתה אצביע על עקרונות דומים ושונים בין השיטות. כמובן שזו נגיעה בלבד ולא תיאור ממצה...
 

שתי הגישות שמות במרכז את התופעה, ומאפשרות למשמעות להתהוות מתוך החוויה. התהליך הוא זה שמתווה את הכיוון והאמון בתהליך מהותי לשתיהן.

מנחה ההתמקדות כמו גם מנחה הקונסטלציה נדרשים להכיל אי וודאות ולהסכים לחוות אי-ידיעה. המשמעות מתארגנת בקצב שלה ומחוללת 'פלט שיפט' בשפה ההתמקדותית ו'סדר חדש' בשפה הקונסטלטיבית.

הבדל חשוב בין הגישות הוא שההתמקדות עוסקת רק בתהליך, ואין התייחסות לתוכן. הקונסטלציה מתייחסת גם לתוכן: היא שמה במרכזה את נושא ההעברה הבין דורית. כלומר בעיות רגשיות, גופניות והתיחסותיות,שאנו חווים בחיינו, מבטאות הזדהות עם מצבים לא פתורים שחוו בני משפחתנו בדורות הקודמים. לכן כדי לאפשר תנועה קדימה אצלנו, אנו מטפלים במקור המשפחתי הקדום של הבעיה.
 

דוגמא:
 

נושא הקונסטלציה:

יחסים מאד כואבים בין האב לבנו ולאשתו של הבן.

המונחה היה האב.

בקונסטלציה כמו בהתמקדות אנו לא מעוניינים בכל הידע המוכר של המונחה על הנושא ולאחר הקדמה קצרה פונים להתנסות.
 

התהליך:

בהתמקדות היינו מזמינים 'פלט סנס' של כל היחסים הללו ומתוכה יעלה מה שיעלה. כן אפשר להכליל ולומר שברוב המקרים המתמקד יעבוד עם התהליך 'שלו' ויבדוק איך המצב מורגש בגוף 'שלו'. זהו הבדל עקרוני בין הגישות.

היות שהקונסטלציה היא גישה מערכתית, המנחה מעוניין לבדוק איך המצב מורגש בגוף של משתתפים שונים שמיצגים גורמים במערכת של המונחה (למשל המערכת המשפחתית) ומהי ואיזה סוג אינטראקציה קיימת ביניהם.
 

איך עושים את זה?

בקונסטלציה יש אפשרות לעבוד 'אחד על אחד' ובקבוצה.

במאמר הבא (מאמר ב') אתאר איך אפשר לשלב מהלכים קונסטלטיביים בהתמקדות.

כאן התהליך המתואר נעשה בקבוצה. בתהליך זה המנחה בוחר עבור המונחה (וזה הבדל נוסף בין הקונסטלציה להתמקדות) מיהם הגורמים שאיתם התהליך יתחיל. פה המנחה בחר את האב, האם, הבן והכלה.

המונחה בוחר נציג (משתתף בקבוצה) לכל גורם ומעמיד קונסטלציה: כלומר ממקם אותם במרחב, כשהמרחק ביניהם והכיוון אליו הם פונים מבטאים את התחושה הפנימית שלו של הבעיה.

הבדל מעניין נוסף בין הגישות הוא שבתהליך קונסטלטיבי בקבוצה המונחה בוחר משתתף שייצג את עצמו, ולאחר שהוא מעמיד את המערכת הוא מתיישב וצופה בתהליך מהצד.
 

אפשר לזהות פה הנחה רדיקלית של הקונסטלציה: הגוף האנושי יכול לקבל מידע ישיר בלתי אמצעי על מקור הבעיה, גם אם למונחה עצמו אין מידע על כך. הנציגים הופכים להיות מזוהים עם הדמות אותה הם מייצגים (וכאמור אין להם כמעט מידע לגביה) ובאמצעות מה שהם חשים/רואים/מרגישים, נחשפת הדינמיקה הנסתרת שחוללה את הבעיה מלכתחילה. בשפת הקונסטלציה קוראים לתופעה הזאת 'הזדהות מרחבית': היכולת של המשתתף לחוות מידע מהמרחב הנפשי וההיסטורי של המונחה.
 

מה עלה בקונסטלציה?

האב העמיד את ארבעת הנציגים (האב, האם הבן והכלה) בריבוע קרובים זה לזה. לכאורה משפחה בריאה. אחרי זמן מה הנציגים של הבן ושל הכלה התחילו להתרחק. כל אחד בכיוון אחר.

הנציגה של הכלה אמרה שהיא מרגישה מאד לא נוח בתוך מערכת היחסים הזו ומאד בודדה. הנציג של הבן אמר שזה גורם לו להתקשח כשהוא בתוך מערכת היחסים ולכן היה צריך להתרחק.
 

כמו שאנו רואים בדוגמא הנציגים מבטאים חוויות מגוונות: רגשות, תחושות, דימויים, תנועה, מחשבות, יחס לנציגים אחרים. ופה יש הקבלה מרתקת בין הגישות:

על פי ההמשגה של אן וויזר קורנל ההתמקדות מאופיינת ביצירת מערכת יחסים פנימית בין האני בנוכחות ובין החלקים שבו. השאיפה והתרגול של ההתמקדות היא להיות במקום לא מזוהה- כלומר לא 'להיות חלק' אלא להיות עם חלק . בקונסטלציה המערכת הפנימית הזו מיוצגת בחדר, 'בחוץ'. נציג הוא 'חלק' והוא מזוהה לחלוטין ולכן ההקשבה של המנחה (והמונחה שצופה מהצד) לנציגים השונים היא כמו הקשבה התמקדותית לאיך החלקים השונים מרגישים מנקודת מבטם.
 

בהתמקדות, יכולת ההכלה והתמיכה בחלקים מגיעה מהאני בנוכחות. בקונסטלציה אחד מהמקורות העיקריים לתמיכה הוא מהדורות הקודמים.

ולכן המנחה הוסיף נציגה שתייצג את האמא של הכלה, כדי שתהיה לה תמיכה. הכלה אמרה מיד שהיא מרגישה תמיכה והאמא של הכלה אמרה שהיא מרגישה הרבה אהבה אליה. ועם זאת שתיהן אמרו שיש משהו שלא מאפשר להן באמת להיות אחת עם השניה.
 

המנחה שאל את המונחה (האבא) אם הוא יודע מה יש בין הכלה והאמא של הכלה, למה הן לא יכולות להתקרב, והוא אמר שהכלה היא ילדה מאומצת.
 

כמהמילים על נושא האימוץ בקונסטלציה (ופה נכנס אלמנט 'התוכן' הקונסטלטיבי): הניסיון בקונסטלציה מלמד שילד מאומץ יחפש להשלים חוויות מסוימות עם ההורים הביולוגים שלו. מאחר והם לא נמצאים הוא יעשה זאת דרך ההורים המאמצים. עם זאת ההורים המאמצים תמיד ישארו 'רק' ההורים המאמצים ולכן הילד לא יוכל באמת להשלים את מה שליבו מחפש.
 

המנחה הוסיף נציגה לאמא הביולוגית. הנציגה של האמא הביולוגית עמדה עם הגב לכולם, שמה ידיים על האוזניים ואמרה שהיא לא רוצה לראות או לשמוע דבר ממה שקורה.

גם הכלה וגם האמא המאמצת הביטו באמא הביולוגית, ולא היו מעוניינות להתקרב אליה.
 

כאן נעשו צעדים קונסטלטיביים שזה לא המקום לפרטם (שתי דוגמאות הן: הזמנה של תנועות ספונטניות במרחב ואמירה של משפטים קונסטלטיבים).

כך שלאט לאט כל הנוכחים התחילו להתקרב אל האמא הביולוגית. בשלב מסוים היא הסתובבה לקראתם.

בהמשך נוצר קשר טוב בין כולם וגם האב וגם החתן הבינו שהם ניסו למלא את תפקיד האם הביולוגית עבור הכלה ללא ידיעתם. וזה, באופן פרדוקסלי, גם מה שדחף אותה החוצה מהיחסים איתם. כי אין תחליף לאמא.

פה נגמרה הקונסטלציה ( תהליך של כשעה).

לאחר כחודש, ההורים אכן נפגשו עם הבן והכלה. לאחר תקופה ארוכה של יחסים מאד קרים הפגישה היתה מאד חמה באופן מפתיע, והביעה הרבה קרבה בין ארבעתם.

המונחה ששיתף בחוויה הזו סיכם : "זו הרגשה שכאילו העולם זז, ועכשיו הדברים בסדר"
 

כמו בהתמקדות, העבודה החוויתית שנעשית בחדר, 'באורח פלא' מתבטאת במציאות החיצונית. כמו בהתמקדות התהליך 'מובן בדיעבד', כלומר עולה מידע רב מהשדה (כך נקרא המרחב בו קורית הקונסטלציה) שכביכול לא מתקשר לנושא, ורק מתוך התהליך מתהווה הבנה חדשה רחבה יותר של הבעיה ומה היה מובלע בה. יש כמובן עוד הרבה לומר בנוגע להשוואה בין השיטות -במאמר הבא, בו אראה דוגמאות לשילוב צעדים קונסטלטיביים במפגש התמקדות, אמשיך לדון בכך .