הכרות עם TAE                                           

    
סיכום מתוך מאמר של יוג'ין ג'נדלין מפתח השיטה
(רפרנס מלא- The Folio: A journal For Focusing and Experiential therapy, no.19, 2004)
סיכמה - רונה רענן שפריר

TAE היא דרך שיטתית המאפשרת לבטא את מה שחשוב לך לומר, באמצעות מושגים חדשים הנובעים מתוך תחושה גופנית.

TAE נולדה מקורס "בניית תאוריה" שהעברתי במשך שנים רבות, לסטודנטים מתחומי מחקר שונים באוניברסיטת שיקגו. הקורס כלל לוגיקה ופילוסופיה לצד משימה קשה: על הסטודנטים הוטל לנסות לכתוב את מה שהם יודעים באופן מובלע (כלומר - לא בהכרח בידיעה מודעת), אך לא יכולים לומר, ואולי אף לא מאמינים שזה בכלל אפשרי.
שבועות נדרשו על מנת להסביר שהקריטריון להערכה בקורס זה שונה במובהק מהקריטריונים הרגילים של האוניברסיטה: בעוד שבקורסים רגילים - רק מה שכבר ברור וידוע הוא מה שנחשב, הרי בקורס שלי החיפוש היה אחרי מה שעדיין אינו ידוע. "אם זה כבר ידוע ובהיר, איננו זקוקים לך על מנת לשמוע זאת שוב", נהגתי לומר לסטודנטים, "נוכל לקרוא על כך בספרייה. אנו מחפשים אחר מה שאתה יודע, אך אולי עדיין אינך יודע שאתה יודע זאת". יש לומר כי הסטודנטים לא הכירו את הפרקטיקה של focusing , אשר מלמדת להיות מגע עם תחושה ישירה וגופנית שהיא גם מעורפלת במידת מה.

לכל בני האדם יש משהו שיש להם תחושה לגביו בתוך ה"שדה" שלהם (בתחום העניין שלהם). לפעמים, ה"דבר הזה" מורגש כעניין מאוד ח ש ו ב, אבל על פי רוב, אנשים יניחו ש"אין כל היגיון" בתחושה הפנימית שלהם, ושבכל מקרה - היא אינה ניתנת לתמלול או להמשגה.

"אוה", אמר אחד הסטודנטים, כאשר הרגיש שהוא מבין מה אני מחפש, "אתה מתכוון למשהו... שעלינו "לתפור" אותו מתוכנו...", אכן. לכך אני מתכוון.
כיצד זה אפשרי שמשהו בעל ערך טמון בתוך הפלט-סנס (Felt sense)?
זו שאלה מאד גדולה - כיצד ניתן לחשוב מתוך משהו מעורפל, שהוא רק תחושה גופנית? אדם רציונאלי, ובמיוחד פילוסוף, מייד יתהה: מדוע שתחושה גופנית כזו תכיל יותר מאשר סתם בלבול? אם קיים בפנים משהו בעל ערך - כיצד יכול "דיבור" לנבוע מתוכו?
אין תשובה אחת לשאלות אלה. הן דורשות להיכנס לתוך לשדה רחב של התבוננות וחשיבה פילוסופית אשר עליה כתבתי בהרחבה, ולא אוכל לפרטן כאן. אוכל לומר שלהצהרות המגיעות מתוך התחושה יש אופי ניתן לזיהוי: להצהרות ש"מדברות מבפנים" יש השפעה על הפלט-סנס (Felt sense) - כך שהיא נעה ומתפתחת למקומות חדשים. (אנו נרגיש שהפלט-סנס "משתנה" כאשר אנו מבטאים משפט שמגיע מבפנים)
יחד עם זאת המשפט המילולי אינו ייצוג או זיהוי מדויק של התחושה הפנימית. תמיד החוויה הגופנית המובלעת שאותה אנו חשים כפלט-סנס היא "יותר מאשר..." מה שנוכל לומר במלים.
כל נושא או מצב תמיד רחב ועשיר יותר מהמושגים הנוכחים הקיימים לגביו. כל אורגניזם יוצר תקשורת גופנית עם ה"סיטואציות" שקיימות בעולם. וכאשר אדם שמגיע מ"שדה" מקצועי מסוים חש משהו, תמיד יש שם משהו שיכול להיות שונה ממה שחשבנו בהתחלה, אך זה לא יכול להיות לא כלום.
אני מבקש להביא דוגמא שתמחיש זאת: נניח שאתה מתכנן טיסה לעיר אחרת במטוס קל, והטייס אומר לך: "אני לא יכול להסביר זאת... אומרים שמזג האוויר בסדר גמור, אבל כשאני מביט החוצה יש לי תחושה משונה של ספק...". במקרה כזה, ודאי לא תאמר לטייס להתעלם מתחושתו! גם אם איננו יודע להסבירה. מובן שטייס מנוסה מכניס לתוך הסיטואציה הבלתי ברורה את כל ניסיונו ואת כל הידע שלו, ויחד עם זאת יש שם עוד משהו... שהוא לא יודע להסביר. הוא איננו יודע למה הוא חש כזה ספק...
כך בנוגע לכל אדם שיש לו התנסות רחבה בתוך התחום שלו, והוא מחזיק בתחושה של ידיעה אודות משהו שנמצא מעבר למלים המוכרות.
אנו מקובעים למודל המערבי הקלאסי לפיו העולם בנוי מיחידות מתבניות ברורות (units). אנו מתקשים לחשוב בכל דרך אחרת. מה שאנו מכנים בשם "חשיבה" נדרש להיות ברור ואחיד: מורכב מדברים שהם דומים זה לזה או שונים זה מזה לחלוטין. אם אנו נתקלים בדבר אשר לא עולה בקנה עם החשיבה הלוגית, לרוב לא ננסה להבין זאת, או לרדת לחקר החוויה. החשיבה תיעצר, ואנו נחשוב ש"זה לא יכול להיות הגיוני", או שזו בעיה של חוסר הבנה.
ועדיין בתוכנו... התחושה מתעקשת. אנו חשים משהו שונה מכפי שמקובל לחשוב בתחום שלנו. אך בשל מודל החשיבה המורגל קשה לנו להישאר עם התחושה, ולנסות לרדת לפשרה.
כיצד זה אפשרי שהמלים המוכרות מהמילון יגידו משהו באמת חדש?
מודל ה"יחידות" הוא סיבה חשובה מדוע תובנות רבות מתקשות "להיאמר". אבל קשה מאד להתנגד למודל זה, שכן הוא מובנה לתוך השפה שלנו, לתוך המכונות שלנו, לתוך המושגים שלנו אודות דברים.
לא ניתן לבטא תובנה חדשנית באמצעות מושגים ישנים. אך קשה לדעת מה אפשר לעשות בקשר לכך גם ביקורת לא תעזור, משום שהמושגים הביקורתיים עצמם נובעים מתוך אותה תפיסת חשיבה ב"יחידות". כפילוסוף, זה נדמה בלתי אפשרי שאנשים יוכלו לבטא את מה שמעבר להנחות המחשבה הבסיסיות שלהם. הפרקטיקה של TAE עלולה להיראות בלתי סבירה...
ויחד עם זאת, ויטגנשטיין כבר הראה שלשפה יש יכולת לפרוץ הלאה, מעבר למושגים המקובעים בה. הוא הראה שמילה יכולה לומר הרבה יותר והרבה מעבר למושג המכיל אותה. במובן זה, TAE היא דרך חדשה לשימוש בשפה, מתוך המרחב הגופני.
הפילוסופיה שפיתחתי מראה כיצד ניתן לדבר ישירות מתוך תחושה גופנית, ולבטא מחדש את התובנה הטמונה באדם.
למעשה, השפה מחוברת באופן עמוק לגוף האנושי, וזאת בדרך שעדיין אינה מובנת לגמרי. השפה לא מכילה רק מלים: המצבים שבהם אנו נמצאים, הגוף שלנו, התחושות אודות דברים והיכולת לבטא אותם כל אלה מהווים מערכת שלמה. שפה היא חלק מתהליך החיים שלנו...אני חש מה אני רוצה לומר, ואם אאבד את התחושה של "מה שאני רוצה לומר", אזי לא אוכל לומר זאת.
TAE מעצימה את היכולת לחשוב ולדבר
העבודה ב TAE מזמינה את המשתתפים לשחרר את ה"ביטויים המקובלים" , (את כל מה ש"רגיל להיאמר" בתחומם) במקום זאת, מוזמנת תחושה גופנית אשר מאפשרת לשפה להיות "טרייה", ולא מוגבלת. הביטויים הטריים נובעים מתחושה גופנית עמוקה, שלמעשה אי אפשר לבטא את כ ו ל ה. אך החיפוש הוא אחר "מה שהייתי רוצה שהמלה הזו תגיד"... ומהמקום הזה - מתרחשת התרחבות.
הניסיון שלנו מלמד כי עבודה בטכניקה זו יצרה "שפות חדשות" עבור אנשים בתחומי עניינם ובשדה שלהם. לאורך השנים, אנשים כתבו לנו כי בעקבות התנסות ב TAE הם הצליחו לבטא תחושות באופן חדש להם לחלוטין, ולא רק זאת - אנשים תיארו כי היכולת לחשוב התעצמה! מה שקודם הם קראו לו "לחשוב" - השתנה:
אם בעבר כאשר "חשבתי" היה עלי "להניח את עצמי בצד", בעקבות ה- TAE לחשוב פירושו לשים את ההתנסות האישית שלי במרכז!
עבור חלק מהאנשים, עצם היכולת ליצור רעיונות מקוריים לחלוטין בתחומם, היתה חוויה מספקת ביותר. מתוך התגובות שנשלחו אלינו, הבנתי שיש כאן נושא משמעותי ואף דרמטי: אנשים, בעיקר אינטלקטואליים, מאמינים שאין להם יכולת אמיתית לחשוב לבד! הם מאומנים להתאים את עצמם למה שמקובל בתבניות החשיבה בשדה שלהם, הם מאומנים "לצטט", אך מתקשים להאמין שבהם-עצמם יש יכולת חשיבה מקורית, שיש משהו שהם יכולים להוסיף לעולם מתוך ההתנסות שלהם. אנשים שותקים את מה שקיים בהם, כי הם לא מסוגלים לומר זאת במסגרת השפה המקובלת.
שלבי העבודה של ה- TAE עוזרים לשבור את מה שאני מכנה "מחסום השפה המקובלת", כך שהמקור של חשיבה אישית וייחודית לאדם ובכך יוכל למצוא את דרכו האינדווידואלית להתבטאות.